<h1>סמ"ג עשין סימן קצ"א קצ"ב</h1>
<h2>דף כח:</h2>
לאחר שירד הגיע לרצפה והפך פניו לצפון הלך למזרחו של כבש כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנין מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה, ראוהו אחיו הכהנים שירד והם רצו ובאו ומהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור נטלו את המגרפות ואת הצינורות ועלו לראש המזבח והאיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב מסלקין אותן לצידי המזבח אם אין הצדדין מחזיקין סודרין אותן בסובב או על גבי הכבש, החלו מעלין באפר על גבי תל דשן עגולה כתפוח שהיה על המזבח (תמיד כ"ח ב') וגורפין מאותו התל בפסכתר והוא כלי גדול מחזיק לתך ומורידין אותו למטה וברגלים היו מניחין כל התל על המזבח מפני שהוא נוי למזבח (ע"פ רמב"ם תמידין ומוספין פ"ב הי"ג). ומעולם לא נתעצל כהן מלהוציא את הדשן (רמב"ם שם הי"ד). תניא בתורת כהנים (צו פ"ב) ומביאה ביומא בפרק שני (כ"ג ב') ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים מקיש בגדים שלובש להוציא את הדשן לבגדים שפשט מה להלן בגדי קדש אף כאן בגדי קדש אם כן מה ת"ל אחרים פחותים מן הראשונים.
<h2>דף כט.</h2>
החלו מעלין בגיזרין לסדר את המערכה וכל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן אבל באלו היו רגילין בענפים של תאנים ושל אגוז ושל עץ שמן, סידר [את] המערכה גדולה מזרחה וחזיתה מזרחה כמין חלון פתוח למזרח מאי טעמא רב הונא ורב חסדא (ל' א') חד אמר כדי שתהא הרוח מנשבת בו וחד אמר שיהו מציתין את האליתין משם הם זנבות עצים קטנים וריוח היה בין הגזרין שהיו מציתין גם משם את האליתין. אחר כך בררו מדיר העצים עצי תאנה יפים לסדר המערכה שניה של קטרת מכנגד קרן מערבית דרומית משוכה מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות ובה כמין חמש סאין גחלים ובשבת עושין בה כמין שמנת סאין גחלים מפני שעליה מקטירין בכל שבת שני בזיכי לבונה של לחם הפנים (ע"פ לשון הרמב"ם תמידין ומוספין פ"ב ה"ח), האיברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב מחזירין אותן למערכה, הציתו שתי מערכות באש וירדו ובאו ללשכת הגזית (תמיד כ"ט א'). אמרינן במסכת יומא פרק שני (כ"ו ב') שמצוה לעלות בשני גיזרין של עץ [עם] תמיד של שחר יתר על עצי המערכה שנאמר ובער עליה הכהן עצים (ע"פ רמב"ם שם ה"ב).
<h2>דף ל.</h2>
נחזור לסדר משנת תמיד אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט ומי זורק כו'. ומפרש בירושלמי (יומא דף י' ב' וע"ש) נשמיענן מן הדין מי שזכה בכף אומר לזה שעל ימינו זכה עמי במחתה, וכן בכאן מי שזכה בשחיטת התמיד שנים עשר אחיו הכהנים העומדים על ימינו נמשכין עמו כיצד השני שהוא עומד על ימינו הוא מקבל את דם התמיד והוא זורק והשלישי הסמוך לשני מדשן מזבח הפנימי והרביעי שבצדו מדשן המנורה ומטיב את הנרות והחמשי מעלה ראש התמיד ורגלו לכבש והששי מעלה שתי הידים והשביעי מעלה העוקץ והרגל והשמיני מעלה החזה והגרה והתשיעי מעלה שתי הדפנות והעשירי מעלה הקרבים והאחד עשר מעלה סלת הנסכים והשנים עשר מעלה החביתין והשלשה עשר מעלה היין של נסכים (ע"פ לשון רמב"ם תמידין ומוספין פ"ד ה"ו). והפיסו וזכה מי שזכה.
אמר להם צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה (תמיד ל' א') שהיה אחד צופה על הגג להגיד כשיאיר המזרח עד שיכולין לראות [את] חברון משם ומפרש בירושלמי (יומא דף י"ג ב') שכדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון. אחר כך אמר להם צאו והביאו טלה מלשכת טלאים והרי לשכת טלאים היתה במקצוע צפונית מערבית של בית המוקד, וארבע לשכות היו שם אחת לשכת הטלאים ואחת לשכת החותמות וחותמות אלו ביארנו עניינם במצות הנסכים (עשה קפ"ג דף רט"ו ד' בד"ו [הו' בשקלים י"ד ב']) ואחת לשכת בית המוקד ואחת לשכה שעושין בה לחם הפנים (תמיד שם). ולמעלה בבנין הבית (ע' קס"ג) [ו]במסכת מדות (פ"א מ"ו ועי' יומא ט"ו ב') אינן מבוארים כמו בכאן. במסכת שבת פירש רבינו שלמה (י"ט ב' במשנה) שבבית המוקד גדול היה אש לחמם רגלי הכהנים מפני שהיו הולכין יחפים ע"ג הרצפה. ובלשכת בית המוקד קטן יש לפרש שהיה שם אש להביא משם אש למערכה כשהיתה כבויה על ידי גשמים או על ידי דבר אחר (יומא ט"ו ב' תד"ה ואחת).
<h2>דף ל:</h2>
לא היו כופתין את הטלה מפני חוקי המינין אלא מעקידין אותו עקדת יד ורגל כיצחק בן אברהם, ומי שזכו באיבריו אוחזין בו [ו]כך היתה עקידתו ראשו לדרום ופניו למערב והשוחט עומד במזרח [ו]פניו למערב (תמיד ל' ב'—ל"א ב'). אחר הטבת חמש נרות מפשיטין ומנתחין בבית המטבחים וכל אחד מעלה אבר שזכה בו לכבש ונותנין האיברים מחצי הכבש ולמטה במערבו (ע"פ לשון הרמב"ם תמידין ומוספין פ"ו ה"ג) מלחום וירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרוא את שמע (תמיד ל"א ב'). אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת, והיא אהבה רבה או יוצר אור כך מפרש בברכות (י"א ב'), והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמע [ויאמר] אמת ויציב רצה ושים שלום ובשבת מוסיפין ברכה אחת (ל"ב ב') והיא שיאמרו אנשי משמר היוצא לאנשי משמר הנכנס מי ששיכן שמו בבית הזה ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות (ע"פ לשון רמב"ם שם פ"ו ה"ד).
<h2>דף לב:</h2>
ואחר כך אומר הממונה לכל אנשי בית אב של אותו היום חדשים לקטרת, שלא הקטירו מעולם, באו והפיסו (ע"פ תמיד ל"ב ב' ורמב"ם תמידין ומוספין פ"ד ה"ז). מי שזכה בכף אומר לזה שעל ימינו זכה עמי במחתה כדאיתא בירושלמי (יומא דף י' ב'). ואחר כך אומר להם הממונה חדשים וגם ישנים בואו והפיסו מי מעלה איברים מן הכבש למזבח. אחר שהפיסו וזכה מי שזכה שאר הכהנים מוסרין אותן לחזנים ומפשיטין אותן את בגדי הקדש ולא היו מניחין עליהם אלא המכנסים בלבד עד שלובשין בגדי חול וחוזרין ופושטין את המכנסים של קדש כך מפרש לה רב ששת בפרק שני דיומא (כ"ה א') ומחזירין החזנים את הכלים לחלונות (ע"פ לשון רמב"ם שם פ"ד ה"ב) שהיו שם וכתוב עליהן מבחוץ שם הכלים שבתוכם (תמיד שם).
מי שזכה בקטרת היה נוטל את הכף והכף דומה לתרקב של זהב מחזיק שלשה קבין והבזך בתוכו מלא וגדוש [קטרת] וכסוי היה לו מלמעלה. מי שזכה במחתה נוטל מחתת הכסף ועולה לראש המזבח החיצון ופינה הגחלים אילך ואילך וחתה מן הגחלים המאוכלות הפנימיות וירד ועירן לתוך של זהב, נתפזר ממנה כקב גחלים היה מכבדן לאמת המים שבעזרה ובשבת היו כופין עליהם פסכתר (ע"פ רמב"ם תמידין ומוספין פ"ג ה"ה) ופסכתר היה כלי גדול מחזיק לתך ושתי שרשרות היו בה אחת שהוא מושך בה ויורד ואחת שאוחז בה מלמעלה בשביל שלא תתגלגל, ושלשה דברים היתה משמשת כופין אותה על גבי גחלים ועל גבי השרץ בשבת ומורידין בה את הדשן מעל גבי המזבח (תמיד ל"ג א').
<h2>דף לג.</h2>
הגיעו בין האולם ולמזבח נטל אחד את המגרפה וזורקה בין האולם ולמזבח אין אדם שומע קול חבירו בירושלם מקול המגריפה, ושלשה דברים היתה משמשת, כהן שהיה שומע קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסין להשתחוות והוא רץ ובא, בן לוי שהיה שומע את קולה יודע שאחיו הלוים נכנסין לדבר בשיר והוא רץ ובא, וראש המעמד כשהיה שומע קולה היה מעמיד את הטמאים בשערי המזרח (תמיד ל"ג א') מפרש בפרק כיצד צולין (פסחים פ"ב א') מפני החשד שידעו הכל שעדיין לא הביאו כפרתן (ע"פ לשון רמב"ם תמידין ומוספין פ"ו ה"ה).
החלו עולין במעלות האולם, מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין לפניהם, מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס ונטל את הכלי שבו הדישון והשתחוה ויצא, מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקים מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנה היה מדליק את המנורה בין הערבים (תמיד ל"ג א') כדדרשינן בתורת כהנים (אמור פרשתא י"ג ה"ז) ובמסכת שבת (כ"ב ב') להעלות נר תמיד שיהא נר מערבי תדיר שממנה יהא מתחיל ובה יהא מסיים. ומשנה זו כמאן דאמר (מנחות צ"ח ב' ותד"ה מזרח) קני מנורה מערב ומזרח היו מונחים. מצא מערבי שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה, נטל הכלי שבו דישון המנורה וכוז היה שמו ממעלה השניה והשתחוה ויצא (תמיד שם).
מי שזכה במחתה צבר את הגחלים ע"ג המזבח ורדדן בשולי המחתה והשתחוה ויצא, מי שזכה בקטרת נוטל הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו, נתפזר ממנו לתוכו (ו)נותנו לו בחפניו, ומלמדין אותו הזהר שלא תתחיל מפניך שלא תכוה (תמיד ל"ג א'), אלא ברחוק מפזר אבק הקטרת ומתקרב לצד עצמו (יומא נ"ב ב'). לא היה המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר ואם היה כ"ג אומר לו בקול רם אישי כ"ג הקטר (תמיד שם) בקול רם כדי שישמעו העם (עי' רמב"ם תמידין ומוספין פ"ג ה"ט) ויפרשו מן ההיכל ומבין האולם ולמזבח ולא היה שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטרת, וכן בשעה שיכנס בדם החטאת הנעשה בפנים פורשין הכל מבין האולם ולמזבח עד שיצא שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש וגו' בנין אב לכל כפרה שבמקדש שלא יהיה שם אדם (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ג) אחר שפרשו העם הקטיר והשתחוה ויצא. במסכת יומא פ"ק (י"ד ב') משמע שהטבת שתי נרות לא היתה עד אחר הקטרת אליבא דרבנן דאבא שאול. ואחר כך נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה (רמב"ם שם פ"ו ה"ד). ומה שמפסיקין בהטבה דורש רבי יוחנן בפ"ג דיומא (ל"ג ב') בבקר בבקר בהטיבו את הנרות חלק ההטבה לשנים כלומר מקצתן יקדמו לעבודה אחת ומקצתן יקדמו לעבודה אחרת והואיל והתחיל עושה כל הנרות חוץ משתים שאין הטבה בפחות משתים שנאמר הנרות.
<h2>דף לג:</h2>
נחזור לסדר המשנה (תמיד ל"ג ב') בזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות שלשה אוחזין בו אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול שהיה יוצא הגביה לו את הפרוכת והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו. פירוש (מנחות כ"ז ב' תד"ה להיכל) ההשתחואות בכלל העבודה הם ודורשם מן המקראות בתורת כהנים.
ובאו ועמדו על מעלות האולם, עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים וחמשה כלים בידם, הטני ביד אחד והוא הכלי שבו דישון מזבח הפנימי והכוז שבו דישון המנורה ביד אחר והמחתה ביד אחר והבזך ביד אחר וכף וכיסוי ביד אחר, ברכו העם ברכה אחת והיא ברכת [ה]כהנים ביחד, אבל במדינה אומרין אותה שלש ברכות במקדש אומרים השם ככתבו ובמדינה בכינוי כאשר ביארנו בהלכות ברכת כהנים (עשה כ' דף ק"ג ד' בד"ו).
נחזור לסדר המשנה כשנתנו לו יין לניסוך הסגן עומד על הקרן והסודרין בידו ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות בידם תקעו והריעו ותקעו ובאו ועמדו אצל הבקי להשמיע קול בצלצל אחד מימינו ואחד משמאלו, שחה לנסך והניף הסגן בסודרים והקיש הלה בצלצל ודברו הלוים בשיר הגיעו לפרק כלומר לסוף המזמור או המליצה תקעו והשתחוו כל העם בעזרה, על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחואה ואין פוחתין שם מתשע תקיעות על התמיד, וזהו סדר עבודת התמיד בבית א-להינו שיבנה במהרה בימינו.
